איזופתיה וטיפול באיברים: נוזודות ותכשירי סואיס-אורגן

חלק 8 בסדרה שלנו ‘להבין הומוטוקסיקולוגיה’.

רוב סדרת Heel פועלת לפי עקרון הדמיון — ‘דומה מתרפא על ידי דומה.’ אבל שתי משפחות של תכשירים פועלות לפי היגיון אחר, ישן יותר בתכלית: הן מרפאות לא באמצעות משהו שרק דומה למחלה, אלא באמצעות צורה מועצמת של המחלה עצמה, או של האיבר עצמו שנאבק.

אלה הם הנוזודות ותכשירי הסואיס-אורגן. הם נמנים עם הכלים החזקים ביותר — והמובנים לא נכון ביותר — ברפואה האנטי-הומוטוקסית, והם נשענים על עיקרון שמאמר הפתיחה שלנו רק נגע בו: איזופתיה.

מאמר זה מציג את העיקרון הזה, ולאחר מכן מסביר מה הם נוזודות ותרופות איברים בפועל, כיצד הם מסווגים, ואת היגיון המינון הזהיר העומד מאחוריהם.

עקרון השוויון: ריפוי באמצעות הסיבה

לצד עקרון הדמיון של Hahnemann ניצב בן לווייתו הפחות מוכר, עקרון השוויון — איזופתיה. בעוד שעקרון הדמיון מתאים תרופה לתמונה של מחלה, האיזופתיה גורסת ש‘ניתן לרפא את המצב באמצעות החומר הגורם לו’ עצמו, המיושם ‘בחומרים אלופתיים מועצמים או בחלקו בתכשירי נוזודות ברפואה האנטי-הומוטוקסית’ (Biotherapeutic Index, Section A, §1).

זו אותה אינטואיציה העומדת בבסיס החיסון המקובל — לעמת את הגוף עם גרסה מנוטרלת של איום כדי שילמד להגיב אליו — אך מועברת לעולם ההומיאופתי המועצם, שבו המנה החומרית כבר דוללה לחלוטין ונותר רק המידע.

מהי נוזודה

‘נוזודות הן גורמים מעוררי מחלה שהארסיות או הרעילות שלהם סולקו בעיבוד הומיאופתי, אך המידע שלהם מגיע במלואו למנגנוני הזיהוי ומאפשר גירוי מתאים המקדם ריפוי.’ — Biotherapeutic Index, §3.2.4

הביטוי המרכזי הוא ‘שהמידע שלהם מגיע במלואו למנגנוני הזיהוי’. הארסיות נעלמה; התבנית שמערכת החיסון יכולה לזהות לא נעלמה. והעיקר, הקומפנדיום מדגיש ש‘הן, לכן, לא חיסונים, לא סרומים ולא חומרים אחרים מסוג זה; הן תכשירים הומיאופתיים באופן בלעדי וטהור’ (§3.2.4).

הנוזודות מתחלקות תחילה לאוטו-נוזודות — המוכנות מחומר של המטופל עצמו, כגון דם, ומוחזרות לאותו מטופל — והטרו-נוזודות, המוכנות ממקור חיצוני (§3.2.4).

ההטרו-נוזודות מתחלקות לארבע קבוצות: נוזודות ויראליות (כגון Herpes zoster או Herpes simplex), נוזודות חיידקיות (Tuberculinum, Streptococcinum), נוזודות חיסון המוכנות ממיקרואורגניזמים או מחיסונים, ונוזודות רקמה הנלקחות מאיברים משתנים פתולוגית ומהפרשות (Gastritis-Nosode, Sinusitis-Nosode, Tonsillitis-Nosode) (§3.2.4).

כיצד משתמשים בפועל בנוזודות

ניתן לתת נוזודה בשתי דרכים. ראשית, לפי עקרון הדמיון הרגיל — בהתאמה לתמונת תסמינים נוכחית. שנית, ובאופן ייחודי יותר, לפי דמיון אטיולוגי אנמנסטי: בהתאמה למחלה קודמת שנראית כמקור לתלונה נוכחית שלכאורה אינה קשורה.

הדוגמה בקומפנדיום אלגנטית. ה-Diphtheria-Nosode ‘אינו משמש בראש ובראשונה לטיפול בדיפתריה חריפה… אלא לטיפול במחלות לב המציגות תסמינים דומים לאלה שבלב שניזוק מדיפתריה… ו/או לטיפול בחולי לב שבהיסטוריה הרפואית שלהם מופיעה דיפתריה’ (§3.2.4). התרופה נבחרת בשל הסיבה הישנה, לא בשל התווית הנוכחית.

בשימוש ‘לאחר מחלה חריפה שהתגברו עליה בעבר’, נוזודות הן ‘מצוינות לגרום להפרשה מהירה יותר של הרעלים שהצטברו במטריקס’ (§3.2.4). בשל כך הן כמעט תמיד מצטרפות לתכשירי ניקוז — ‘במיוחד תכשירים אנטי-הומוטוקסיים מפרישים, המכוונים את המטריקס (למשל Lymphomyosot, Galium-Heel)’ — כך שלרעלים שהוּנעו יהיה מסלול יציאה ברור.

הקומפנדיום מכנה אותן ‘תרופות קרקע’: הן פועלות פחות על תסמין בודד ויותר על כל הקרקע החוקתית, ו‘ממלאות לעיתים קרובות את תפקיד החוליה החסרה בשרשרת תגובות טיפוליות, שבלעדיה ריפוי בלי נוזודות אינו חד-משמעי או ניתן להשגה רק בקושי רב’ (§3.2.4).

טיפול באיברים: תכשירי סואיס-אורגן

המשפחה האיזופתית השנייה מטפלת באיבר כושל באמצעות תכשיר מועצם של אותו איבר בריא עצמו. אלה הם תכשירי הסואיס-אורגן — ‘תרופות ייעודיות לאיבר בעלות תכונות מגרות’, ש‘חומרי הגלם הראשיים שלהן מקורם בחזירים בריאים’ (§3.2.5).

מדוע חזיר? משום ש‘גוף האדם וגוף החזיר מציגים דמיון רב בהיבטים של מבנה כימי וביולוגי, ולכן קיים מצב של דמיון הומיאופתי’ (§3.2.5). רקווג ציין שמטעמים אלה ‘לתכשירי איברים המופקים מחזירים יעילות רבה יותר מאלה שמקורם בבקר או בכבשים.’ תכשיר כבד (Hepar suis) פונה לכבד האנושי; תכשיר כליה — לכליה.

התחום המתאים להם הוא השלב התאי הכרוני — ‘במיוחד למחלות כרוניות… שלבי ההספגה, ההתנוונות וחוסר ההתמיינות’, ובעיקר ‘להפעלה מחדש של תפקודי איברים, בייחוד אצל מטופלים מבוגרים’ (§3.2.5).

היגיון המינון

הטיפול באיברים מתבצע בשלבים במכוון ולא בחיפזון. תוכנית הטיפול בקומפנדיום מתחילה ב‘טיפול מקדים באמצעי ניקוי רעלים’ כגון Lymphomyosot, Galium-Heel ו-Engystol במשך שלושה עד ארבעה שבועות, כדי שהמטריקס יהיה פתוח לפני גירוי האיבר (§3.2.5).

רק אז מוכנסים תכשירי הסואיס-אורגן, ‘בתחילה בצורת injeel, לאחר 6-8 זריקות בצורת injeel-forte.’ המעבר לעוצמת פורטה משמש גם כבדיקה אבחנתית — ‘מעין אמפולת בדיקה כדי לקבוע באיזו מידה התקדמה ההתחדשות התפקודית של האיבר הפגוע’ (§3.2.5).

התכשירים עצמם מסופקים כאקורדי עוצמות — ה-Injeel הסטנדרטי המשלב D10, D30 ו-D200, והצורה החזקה D8, D12, D30 ו-D200 (§3.2.5). פריסת הדילולים הזו באמפולה אחת היא אותו היגיון של רוחב פעולה שעובר בכל הסדרה, ושאנו בוחנים במאמר שלנו על האופן שבו נבנות נוסחאות אנטי-הומוטוקסיות.

בקצה הרחוק נמצאת היפר-אימוניזציה לפי רקווג: לוח זמנים נדיר ואינטנסיבי של זריקות סמוכות של תכשירי סואיס-אורגן — Ren suis, Colon suis, Hepar suis ואחרים — השמור למקרים שבהם שיטות עדינות יותר נכשלו, ו‘מצוין רק במקרים נדירים ביותר’ (§5.3).

היכן הם משתלבים

נוזודות ותרופות איברים הן השכבה העמוקה והחוקתית של הפרקטיקה האנטי-הומוטוקסית — המובאות כדי להזיז קרקע עיקשת ולא כדי להרגיע התלקחות חריפה. הן יושבות באופן טבעי לצד העבודה המווסתת חיסון של Engystol ו-Echinacea compositum, וכמעט תמיד מלוות בתכשירי הניקוז ששומרים על תנועת הרעלים שהוּנעו.

כשמבינים אותן כך, הן אינן חריגות אקזוטיות אלא ההשלמה ההגיונית של מודל רקווג: אם מחלה היא הגנה מפני רעל מסוים, הרי שהעזרה הישירה ביותר היא לעיתים הד מועצם של אותו רעל עצמו — או של האיבר הנאבק בו.

---

תכשירים נבחרים מהמאמר הזה

התכשירים שנדונו לעיל זמינים לעיון:

מקור: כל הציטוטים וההגדרות לקוחים מתוך Heel Biotherapeutic Index — Ordinatio Antihomotoxica et Materia Medica, המהדורה האנגלית החמישית המתוקנת (Biologische Heilmittel Heel GmbH, Baden-Baden, 2000), Section A: ‘Homotoxicology,’ §1 (עקרון Aequalia / איזופתיה), §3.2.4 (תכשירי נוזודות), §3.2.5 (תכשירי סואיס-אורגן) ו-§5.3 (היפר-אימוניזציה לפי רקווג).