מדוע מינונים קטנים עובדים: עוצמה, חוק ארנדט-שולץ ותגובת העומד מן הצד החיסונית

חלק 3 בסדרה שלנו ‘להבין הומוטוקסיקולוגיה’.

למי שחדש בתחום, הטענה המרכזית של ההומוטוקסיקולוגיה עשויה להישמע בלתי סבירה: שתרופה עשויה להפוך שימושית יותר ככל שהיא מדוללת, לא פחות. כיצד מינון קטן כל כך עד שהוא נמדד במיליוניות יכול לעשות משהו בכלל?

התשובה נשענת על שני רעיונות שקדמו ל-Heel בעשורים ומאז מצאו בסיס חיסוני מודרני להפליא. הראשון הוא חוק של גירוי ביולוגי; השני הוא מנגנון שבאמצעותו מערכת החיסון קוראת את האותות הכימיים העדינים ביותר.

יחד הם מסבירים לא רק מדוע מינונים קטנים עובדים, אלא מדוע נוסחאות אנטי-הומוטוקסיות משלבות לעיתים קרובות כל כך כמה חומרים בכמה עוצמות בבת אחת. המודל הרחב יותר שרעיונות אלה משרתים מוצג במאמר הפתיחה של סדרה זו.

חוק ארנדט-שולץ

החוט הוותיק ביותר הוא עיקרון שהוקם על ידי הפסיכיאטר Rudolf Arndt (1835–1900) והפרמקולוג Hugo Schulz (1853–1932) באמצעות ‘הבחנה כמותית של ההשפעה הרפואית על מערכות ביולוגיות’ (Biotherapeutic Index, §1). הוא עדיין חל גם היום כעקרון ארנדט-שולץ.

‘גירויים חלשים מעוררים את תפקודי החיים; גירויים חזקים במידה בינונית מאיצים אותם; גירויים חזקים פועלים כמעכבים; הגירויים החזקים ביותר משעים את תפקודי החיים.’ — Biotherapeutic Index, §1

התוצאה היא עקומת מינון-תגובה שרצה בניגוד לאינטואיציה. מינון גדול של חומר מגרה מדכא מערכת; מינון זעיר עד אין, מועצם, של אותו חומר דוחף אותה לפעולה. מינונים נמוכים מעוררים את הוויסות העצמי של הגוף במקום לדכא אותו.

מדוע כמה עוצמות בבת אחת

מכיוון ש‘בדרך כלל מעורבים בהתפתחות מחלה כמה חומרים שאינם תואמים לרקמה, השימוש בו-זמני בכמה “אנטי-טוקסינים” מועצמים ... מוצדק’ (§1). משום כך תכשיר Heel אחד עשוי לפרט תריסר רכיבים.

זה גם מסביר את אקורדי העוצמות ש-Heel בונה בתוך תכשירים בודדים: תכשירי Injeel להזרקה רבים משלבים, למשל, את D10, D30 ו-D200 של חומר אחד באמפולה אחת (Biotherapeutic Index, ‘Acidum citricum-Injeel’). פריסת חומר על פני כמה עוצמות מרחיבה את מגוון ה״כתובות״ הוויסותיות שהוא יכול להגיע אליהן.

תגובת העומד מן הצד החיסונית

התיאור המודרני של אופן פעולתם של מינונים נמוכים אלה נוסח על ידי החוקר הגרמני Hartmut Heine. ‘תגובת העומד מן הצד החיסונית מייצגת תיאוריה של טיפול אנטי-הומוטוקסי במחלות דלקתיות. היא מבוססת על תגובות אנטיגן במינון נמוך, במיוחד של שילובי חומרים בטווח D1 עד D12, כאשר D4 עד D8 נראים הנוחים ביותר’ (Biotherapeutic Index, §1.2; Heine, 1997).

הרצף שמתאר הקומפנדיום אלגנטי. מקרופאג לוקח את החומר ומחזיר אל פניו ‘מוטיב חומצות אמינו (9 עד 15 חומצות אמינו)’, קשור לקומפלקס MHC. לימפוציט Th0 ‘נאיבי’ קורא את המוטיב הזה והופך את עצמו לתא מווסת Th3, שמסתובב לאחר מכן בכל הגוף.

באתרי דלקת תאי Th3 מזהים לימפוציטים פלוגוגניים הנושאים מוטיב דומה, ומגיבים בהפרשת ‘הציטוקינים נוגדי הדלקת TGF-b ... TGF-b הוא הציטוקין נוגד הדלקת החזק ביותר בגוף’ (§1.2). הדלקת נרגעת לא בכוח גס אלא בוויסות.

דמיון מספיק — עקרון הדמיון מנוסח מחדש

תכונה מרשימה נובעת מהמנגנון הזה. מכיוון שתאי Th3 מגיבים לדמיון של מוטיב — מה שהקומפנדיום מכנה ‘עקרון הדמיון של הרפואה האנטי-הומוטוקסית!’ — המטפל אינו צריך ‘להכיר את האנטיגן הספציפי כדי לטפל במחלה של איבר מסוים, שכן דמיון מספיק’ (§1.2).

שתי השלכות מעשיות נובעות מכך ישירות. ראשית, ‘חייב להתקיים שילוב הולם של אנטיגנים במינון נמוך (D1 עד כ-D14) כדי להשיג תגובת עומד מן הצד מתאימה.’ שנית, והחשוב ביותר, ‘תגובת העומד מן הצד מווסתת הפרעות ואינה חוסמת אותן’ — ההבדל בין הובלת מערכת להשתקתה.

הצעת ‘מספר רב יותר של מוטיבים ... כדי לגשת לתהליך דלקתי באופן חיסוני מכמה כיוונים’ היא בדיוק הסיבה שתכשירי שילוב כגון Engystol ו-Traumeel S Drops בנויים כפי שהם בנויים. תפקידו של Traumeel בפציעה ובדלקת נבחן במאמר ייעודי שלנו.

מעבר לעומד מן הצד: עוצמות גבוהות וזרזים

להשפעת העומד מן הצד יש תקרה: ‘לא ניתן להפעיל אותה בעוצמות גבוהות.’ אך העוצמות הגבוהות אינן סרק — ‘עוצמות גבוהות וכן יסודות קורט וזרזים מתווכים מסוגלים לעורר את ויסות הקרקע’ (§1.2).

זהו ההיגיון שמאחורי תכשירי הזרזים. תוצרי הביניים של מחזור חומצת הלימון — המסופקים כ-Acidum Citricum Injeel ובני לווייתו — ואנזימי העזר ב-Coenzyme Compositum פועלים ‘ברמה המולקולרית על המיטוכונדריה’, ומסייעים לתא ‘לווסת שוב את התהליכים התוך-תאיים המספקים אנרגיה’ מעוצמות סביב D6 עד D10 (Biotherapeutic Index, ‘Coenzyme compositum’).

באופן משמעותי, ב‘טווחי העוצמה D3 עד D12 קיים הבדל נכר בהפעלת מערכות אנזימים ספציפיות בהשוואה לחומרים שדוללו באופן קונבנציונלי באותו ריכוז’ — יחס מינון-פעולה לא לינארי (§1.2). הדילול עושה משהו שהריכוז לבדו אינו יכול.

העיקר

מינונים קטנים עובדים לא למרות גודלם אלא בזכותו. חוק ארנדט-שולץ צופה שגירויים עדינים מעוררים מערכת במקום לרסק אותה; תגובת העומד מן הצד חושפת את המנגנון החיסוני שקורא אותם. ומכיוון שדמיון — לא זהות — מספיק כדי להניע את המנגנון הזה, שילוב של כמה עוצמות נמוכות אינו גידור הימרים אלא אסטרטגיה.

---

תכשירים נבחרים מהמאמר הזה

התכשירים שנדונו לעיל זמינים לעיון:

מקור: כל הציטוטים וההגדרות לקוחים מתוך Heel Biotherapeutic Index — Ordinatio Antihomotoxica et Materia Medica, המהדורה האנגלית החמישית המתוקנת (Biologische Heilmittel Heel GmbH, Baden-Baden, 2000), Section A: ‘Homotoxicology,’ §1 (עקרון ארנדט-שולץ) ו-§1.2 (עקרונות הפעולה של הרפואה האנטי-הומוטוקסית), עם המונוגרפיות ‘Coenzyme compositum’ ו-‘Acidum citricum-Injeel.’